July 7, 2012

שבת בבוקר, יום יפה...

[כמות הקופאין בגוף עדיין לא הגיע לרמות הרצויות, אבל אני מנסה להתמודד]
היום הזה מחויך מהרבה סיבות אבל אחת מהן - זה כרטיס ברכה חדש. שלא תחשבו, לא נתקפתי נרקיסיזם, פשוט מאחורי הכרטיס הזה יש המון המון משמעות.
עשיתי סדנת "ציור במשיכת מכחול אחת". תודה ענקים לדפי ממסטיקים רחלי המדהימה שגם לימדה אותנו לצייר, עם חיוך, רוגע, המון המון הסברים וגם סיפורים מענייניים. ובעצם בזכותה יש לי את הכרטיס [ואני לא מתכוונת לתת אותו לאף אחד].

שאלה הראשונה של בני הבית הייתה "נו איך היה? נהנית?" ואני חייבת להגיד שהתמהתי עם התשובה . הסדנא הייתה מאלפת כייפית ונהניתי מכל שניה , אבל הרגשות [שלי] במשך הסדנא היו מעורבים ביותר.
וככה בערך זה התנהל אצלי בראש:
- זה נראה ממש פשוט , אז מה הבעיה?
- כנראה יש בעיה כי כבר כמה שנים יש לי ספר שמסביר את הטכניקה, אבל אני לא מסוגלת לנסות
- אני בחיים לא אצליח לצייר דבר כזה [כי כמו שזה נראה פשוט, ככה זה לא]
- זה מתסכל כי כלום, כלום , כלום לא יוצא לי!
- הבנתי, אני קמה והולכת, כי אין מצב שזה יצליח לי
- וואלה... אני ממש, אבל ממש מרוצה מהכרטיס שהכנתי [ותודה לרחלי על התיקונים האחרונים]

מי שמכיר אותי יודע, שיכולת שלי לחפור לעצמי היא בלתי ניתנת לריסון, וגם בלתי נגמרת. מי שמכיר אותי יודע גם שאם אני מגיעה לשלב של להיות מרוצה מהתוצאה הסופי- אז משהו עבד שם.
אז שוב, המון המון תודה, היה מהנה ומקסים.

וזאת התוצאה.....